זה שיר פרידה

זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם…

(שלמה ארצי/שיר פרידה)

זהו,נפרדים…

אחרי שנתיים מאוד מספקות במרכז ויניפג לסביבה קהילה ומורשת נפרדתי בשבוע שעבר בכאב רב מהמתנ"ס ומהאנשים הנפלאים ואני יוצא לדרך חדשה.

אלו היו שנתיים מאוד מיוחדות.

אני עדיין זוכר איך הגעתי בפעם הראשונה והסתכלתי בחצר העזובה, באולם הגדול שהיה מלא בשולחנות ישנים ובכיסאות מלוכלכים וחשבתי לעצמי…איזה יופי! כמה פוטנציאל יש במקום הזה .

ועכשיו שנתיים אחרי מרכז ויניפג הפך למרכז קהילתי שתופס מקום מאוד מרכזי בחיי התושבים בשכונה,הגינה הקהילתית שהיתה רק חלום הפכה למציאות מרהיבה שהוציאה גם חוטר יפה ובריא לבית ספר חזון עובדיה בדמותה של גינה אקולוגית מרשימה לילדי בית הספר וכולי תקווה שהדגמים והמשחקים ותפיסת העולם של החינוך הסביבתי שהיתה במקום תמשיך להתפתח בידיים של מי שיבוא להחליף אותי.

אבל לפני שעזבתי הספקנו עוד כמה דברים:

  • בתחילת החופש הגדול הוצאנו בעזרת המחלקה לעבודה קהילתית וסטלה שורק העו"ס המדהימה של השכונה יום טיול לאקשן פארק ללכיש.
  • בנות שח"ם הפעילו קייטנה מושקעת (כמו כל הדברים של שח"ם ) במהלך שלושה שבועות בחופש הגדול .
  • הוצאנו לפועל את ההפניג הבריאות הגדול ואת ספר המתכונים של הסטודנטים של מרכז סטארטאפ בבאר שבע .
  • ובעזרת ג'ודי מעמותת הנני ארגנו הרצאה מרתקת של פרופ' מקס שטרן על השופר.

לא לחינם ציינתי דוקא את הפעילויות האלו שכפי שתשימו לב כל אחת מהם התרחשה בעזרת שת"פ עם גוף אחר ולדעתי זה היה סוד ההצלחה של מרכז ויניפג העובדה שהוא מעולם לא התחרה באף אחד אלה היווה בסיס לכל מי שרצה והיה יכול לתרום משהו לטובת השכונה.

ומה איתי?

תודה ששאלתם…

אני הולך לחפש ולמצוא אתגרים חדשים ויהי רצון שגם בהם אזכה בע"ה לרוב ברכה והצלחה.

שנה טובה

ארז לוזון 

מסיני לאתיופיה

שבט שגלה אל מעבר לסמבטיון

אלפי מילין מירושלים לציון

התרחקו הם מהגוי ומעבודת אלילים

חיכו וציפו לקיבוץ כל הפזורים

בכל עת על ירושלים מספרים

(מתוך "יהודי אתיופיה-בשר מבשרנו" -הרב שרון שלום )


היום בערב התקיימה אצלנו במרכז הרצאתו המרתקת של הרב שרון שלום בעקבות סיפרו החדש "מסיני לאתיופיה" .

ההרצאה במקור היתה מיועדת לתושבים הפעילים בגינה הקהילתית ,אך באופן טבעי גם פירסמנו אותה בקהילה ולשחתנו הרבה היתה נוכחות יפה מאוד של אנשים .

דבר נוסף שהיה יפה זה מגוון המשתתפים החל מילדים ,בני נוער ,מבוגרים וקשישים ,אבל עם כל היופי שבדבר המגוון היה אתגר לא פשוט לרב שרון שלום שהיה צירך לתת הרצאה שתתאים לכולם .

אני שמח להגיד שהוא הצליח בזה יפה מאוד ,במשך מעל שעתיים הרב שרון סיפר על התמודדות שלו כבן הקהילה האתיופית בישראל,וגם על הרקע לכתיבת הספר שעוסק בשילוב בין המסורות הדתיות העתיקות של ביתא ישראל לבין ההלכה היהודית האורתודוכסית .

אני מקווה שההרצאה הזו היתה רק התחלה ושנזכה לשמוע מהרב שרון שלום גם בהמשך

מאמץ אחרון לפני ירושלים

…עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים

מאמץ אחרון, לפני ירושלים…

ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל…

(מתוך המסע לארץ ישראל /חיים אידיסיס)

 יום ירושלים הוא יום בעל משמעות מיוחדת לקהילת יהודי אתיופיה .לכל יהודי העולם מאז ומתמיד היה קשר עז לירושלים עיר המלוכה והמקדש,אבל נדמה שאצל יהודי אתיופיה הרגשות היו עזים אפילו יותר . ולכן אך טבעי שיום שמחתה של ירושלים נקבע גם כיום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנפלו בדרכם לארץ ישראל .ועל כך עוד בהמשך .לאחר הפסקה ארוכה של סדנאות התזונה ,התקיימה ביום רביעי האחרון סדנת תזונה .הסדנה נפתחה בהכנה משותפת של עוגת גזר מקמח מלא,כדוגמה למאכל טעים ומתוק שגם מלא בערכים תזונתיים.  לאחר מכן ישבו כולם להרצאה בליווי מצגת עשירה על עקרונות התזונה הנכונה. בסוף ההרצאה אכלו כולם מעוגת הגזר והופתעו עד כמה היא טעימה.לפני סיום כל משתתף קיבל את המתכון בשביל לקחת הביתה ולנסות גם בבית .במהלך ההרצאה עודדה אביבה התזונאית את המשתתפים לספר על הרגלי צריכת המזון באתיופיה מתוך רצון להשוות בין הרגלי התזונה הבריאים שהיו לבין הרגלי התזונה המערביים הפחות טובים .לפתע באמצע הדברים,קם אחד אחד הגברים המבוגרים (הוא בן 82 אבל נראה כמו מקס' 60 ) בכעס והחל לקרוא לעבר כולם "אתם שקרנים ,אתם שקרנים " ויצא החוצה.בתחילה לא הבנו על מה המהומה ויצאתי לדבר איתו בחוץ.הוא עדיין היה נסער,שאלתי אותו על מה הוא כל כך כועס והוא אמר לי: "איך הם מעיזים לדבר ככה על ארץ ישראל ? איך הם מעיזים להגיד שהיה משהו באתיופיה שהוא יותר טוב מישראל? אתה יודע כמה מחלות היו שם ,כמה ילדים נפטרו,והם מדברים דברים רעים על ישראל . באתיופיה לא היה להם חמור והם מתלוננים כאן על המכונית " והוא המשיך לספר על הקשיים הרבים שהיו לו ולמשפחתו באתיופיה ,על המסע הקשה שהיה להם בדרך לארץ ,על הקשיים הרבים שהם חוו כאן ובכל זאת הוא חוזר ואומר "ארץ ישראל הכי טובה !!"

הדברים שלו קיבלו משנה תוקף בהמשך הערב כאשר נסענו ביחד לטקס יום הזיכרון לנספים בדרך לארץ, שהתקיים בהיכל התרבות בבאר שבע. ישבתי שם בין התושבים הפעילים בגינה שכל אחד מהם איבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה,אחים ואחיות,הורים וילדים ופתאום התחלתי להבין . התחלתי להבין שמעבר לכל קשיי הקליטה שיש לכל העולים ,מעבר לקושי להסתגל לתרבות שונה לחלוטין,מעבר להתמודדות עם גזענות כלפי צבע עורם,מעבר לכל זה הם צריכים גם להתמודד עם טראומה בלתי נתפסת שעברה עליהם,על כולם, בדרכם לארץ .

אחת מהדרכים להתמודד עם הקושי,היא פשוט לספר את הסיפור.כבר תקופה ארוכה שמדי שבוע יושב פרדה במשך שעות מול המחשב בחדר המחשבים של המרכז וכותב את סיפור עלית משפחתו ארצה ובקרוב נוכל כולנו לקרוא וללמוד על עוד נקודת מבט בסיפור המופלא של עלייתם של בני הקהילה האתיופית לארץ ישראל .


להמשיך לקרוא

קהילה גינתית

בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְהָאֵט וְלָנוּחַ
גַּם כְּשֶׁעוֹצְרִים מַרְגִּישִׁים אֶת הָרוּחַ
בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה מַבְחִינִים בִּפְרָחִים
בַּיוֹפִי הָנַח בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים

(מתוך "היינו גדולים" רחלי שביט )

כל מי שעוסק בגינון קהילתי יגיד לכם שכמעט תמיד הגינון הוא רק תירוץ והקהילה היא העיקר .

הגינה שלנו היא הצלחה כבר תקופה ארוכה,האנשים מגיעים ,הילדים נהנים ,חברויות מתפתחות,הירקות גדלים,הפרחים פורחים וגם האוכל בריא וטעים .

אבל בשבועות האחרונים עלינו עוד מדרגה: הפעילות בגינה שברה את הגבולות של זמני הפעילות הקבועים בראשון ורביעי והחלה להיפרס על פני כל השבוע . מדי ערב מגיעים התושבים,אומרים שלום לערוגות,פה מקלטרים קצת, שם מעשבים טיפה, ואחרי זה פשוט יושבים יחד בגינה,חלק משחקים קלפים ,חלק פשוט משוחחים,חלק משחקים עם הילדים והכל בתוך הגינה.

ובינתים אנו כמובן גם עובדים בגינה,מיד לאחר הפסח התחלנו בשתילת ירקות הקיץ,בערוגות נשתלו שתילי פלפל מתוק ,עגבניות,חסה וחצילים . בשביל זרעי פלפל חריף רכשנו פלפל חריף יבש ופשוט הוצאנו ממנו את הזרעים (זול בערך במיליון אחוז מאשר לקנות שקית זרעים ) בשביל החמניות רכשנו זרעי חמניה לא קלויים בחנות התבלינים ובקרוב נזרע גם תירס מתוק.

גם את ל"ג בעומר חגגנו יחדיו- אבל במקום מדורות הענק מחצי יער גשם וסעודות הבשר שהפכו לנורמה -אנו חגגנו אותו בצורה צנועה עם מדורה קטנה מענפי הגזם היבש שלנו ועם כיבוד על טהרת תפוחי האדמה והבצל . היה ממש כיף.

ולסיום פסימיות מהולה באופטימיות או "איך נלחם בפשע בעזרת הגינות הקהילתיות" – אחרי רצף מעשי האלימות פירסם בשבוע שעבר יואב לרמן פוסט מרתק על הקשר בין ריבוי הפארקים והשטחים הפתוחים בערים לבין אלימות הנוער (את הפוסט תוכלו לקרוא כאן ) אז מבלי להתייחס לכל הטענות שלו אין ספק שאחד הפתרונות הטובים ביותר לבעיה שהוא מעלה הוא טיפוח של גינות קהילתיות בתוך אותם שטחים פתוחים.

אני דוקא אופטימי ,נראה שבעיריית באר שבע מבינים היטב את החשיבות והתרומה של הגינות הקהילתיות לעניין ופועלים במרץ בכיוון הזה ונקווה שאכן השינוי המבורך בפתח .

ביום ראשון הבא נציין את יום ירושלים וגם את יום הזיכרון לנספים בעליה דרך סודן . אבל על כך נעדכן כבר פעם הבאה.

בונים ספסל

 איזו חגיגה של קיימות וכיף

בימים אלו הסתיימה בניית ספסלי החצר החדשים שלנו.

הספסלים נבנו בעזרתו ובהובלתו של גיא קבסה ,אומן המתעסק בעבודות טיח ובאומנות מקיימת .(כדאי ומומלץ להיכנס לאתר שלו לראות מה עוד הוא יודע לעשות –ליחצו כאן לקישור לאתר )

על שלד הספסל שנבנה מכיסאות ישנים וחצי שבורים וכמה צמיגים שהתגלגלו לכאן בשביל לעזור, נפרסה רשת ועליה יציקה של בטון.

לאחר שהבטון התייבש הגיע הכיף -במהלך שני אחר צהריים של פעילות נרתמו כולם, ילדים, נערים, בנות שרות ומבוגרים להשלמת הספסל . בתחילה הודבקו שברי בלטות צבעוניות על גבי שלד הבטון ויצרו פסיפס מרהיב וצבעוני ולאחר מכן עזרו כולם ביחד למרוח את הטיח .

בסופו של דבר קיבלנו שתי פינות ישיבה יפיפיות ומיוחדות שישמשו אותנו לעוד שנים ארוכות.


שלא חסר בעולמו דבר

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָּבָר

וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת

לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם

"אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני מלבלבי, (תרגום: היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים) אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם." (ברכות מג:)

גם אנחנו במרכז ויניפג יצאנו לגינה בתחילת ניסן וראינו אילנות מלבלבים וביחד עם כל התושבים בגינה בירכנו את ברכת האילנות .

ואצלנו ממש ניתן לראות בעיניים איך לא חיסר בעולמו כלום -בתחילת האביב כבר כמעט כל ירקות החורף מוכנים לקטיף והתושבים אכן קטפו כמויות של: בצל,סלרי,כרוב,גומן,צנוניות,גזר,תפוחי אדמה גדולים וקטנים לבנים ואדומים ,קולרבי,ברוקלי, המון חסה ומן הסתם עוד כמה דברים ששכחתי .

וגם אחרי כל הקטיף עדיין נשאר שפע רב בערוגות ואנו מנסים לעודד את התושבים לקטוף כמה שיותר בכדי שכבר נוכל להתארגן לקראת הכנת הערוגות מחדש לזריעת הקיץ .

את הכוסברה שגם צמחה בכל הגינה העדיפו התושבים שלא לקטוף ,מסתבר שהם פחות רגילים להשתמש בעלי הכוסברה אבל אוהבים מאוד את גרעיני הכוסברה שיוצאי לאחר הפריחה וכך נתמלאה כל הגינה בפריחה יפה של כוסברה וכעת ניתן גם להתבשם מהריח המשכר של גרעיני הכוסברה הטריים .

אבל הגיבור הבלתי מעורער של החורף הזה הוא הפול,הפריחה המדהימה שלו תפסה את מי שלא הכיר אותה בהפתעה,הפריחה של הפול יכולה להתחרות בפריחת התורמוסים ואף לנצח . גם הדבורים לא נשארו אדישות לפריחה המהממת והתחילו להגיע בהמוניהן ולזמזם מסביב לצמחי הפול . תרמילים ראשונים של פול כבר החלו להראות ואנו מאמינים שאחרי הפסח כבר נוכל לקטוף כמה ק"ג נאים של פול ירוק וטרי .

"לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים.
ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות" (הרב עוזי קלכהיים זצ"ל)

טו-בשבט-ראש-השנה-לגינה

חשק נטיעת האילנות

נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים

המובלט בתוקפו 

בעץ החרוב
(הראי"ה קוק ,מגד ירחים שבט תרע"ד)

קשה להאמין,אבל חלפה לה כבר שנה מאז שהתחלנו את הפעילות בגינה.

קשה להאמין בגלל שכל כך הרבה דברים עברו עלינו בשנה האחרונה .

וקשה גם להאמין בגלל שהזמן גם עבר כל כך מהר ("הזמן עובר מהר כשנהנים ")

זוכרים איך הכל התחיל ?

אם לא אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבאים ולראות את הרשומות מלפני שנה .

 כשעתיים לפני תחילת המסיבה הכנו את המקום לאירוע . חלק גדול מההכנות נעשה בעזרת בנות השרות התותחיות של פרויקט שח"ם שהמשפחות של הפרוייקט שלהן גם השתתפו במסיבה. ראשית תלינו את הקישוטים שהכינו הילדים בתחילת השבוע,כפי שבודאי כבר קראתם כאן . ואז ערכנו את השולחנות בפנים לקראת סדר הט"ו בשבט והכנו בחצר את השולחנות של דוכני היצירה .

למרות שהמסיבה היתה אמורה להתחיל בשעה 16:00 כבר שעה לפני התחילו הילדים והמבוגרים לטפטף למרכז וחלקם גם עזרו לנו בהכנות .

המסיבה היתה מורכבת משלושה חלקים .בחלק הראשון שתלנו עצים חדשים על הגבעה החשופה בכניסה למרכז. שתלנו רימון,תאנה,זית ותות שקיבלנו מקק"ל ועץ שקד גדול שרכשנו לכבוד האירוע בשתילות נעזרנו גם בבנות השרות של בת עמי שמלוות אותנו לכל אורך השנה . במקביל הילדים הכינו בדוכני היצירה ראשי דשא,שיפודים של פירות יבשים ופרחים מנייר-את הדוכנים האלו הפעילו בנות שרות הלאומי של שח"ם.

לאחר מכן נכנסו כולם,ילדים ומבוגרים לסדר ט"ו בשבט וכולם נהנו ממבחר של פירות יבשים כמיטב מסורת החג (על הצדדים החיובים והפחות חיובים של הפרות היבשים כבר למדנו בתחילת השבוע מאביבה התזונאית ).

בסדר הט"ו בשבט דיברנו על המשפט של הרב קוק שמופיע בראש הרשומה הזו .הזכרנו שכששתלנו את העצים כמה דקות לפני כן,חלק מהילדים התאכזבו מהגודל הקטן של השתילים והמבוגרים הסבירו להם שלמרות שהם עכשיו קטנים,זה טבעם של עצים והם עוד יגדלו ויתנו הרבה פירות .עקרון זה הוא עקרון חשוב בכלל בנטיעות -לרוב אנו נוטעים את העצים לא רק בשביל עצמנו אלה למען הדורות הבאים . גם הגינה שלנו מבוססת על אותו העיקרון ,אמנם המבוגרים מגיעים גם בשביל עצמם אבל חלק חשוב מאוד מהעניין הוא הקשר הבין דורי וחינוך של הילדים הן למסורת והן לקשר אל הארץ והסביבה.

לאחר שכולם אכלו ונהנו יצאו כל הילדים החוצה למדורה שעליה הכנו פיתות והמבוגרים נשארו בפנים להרצאה מרתקת שנתן בהתנדבות משה אביב -הרבליסט וקאוצ'ר הוליסטי אותו הביאה ג'ודי גולד רכזת מועדון הקשישים של עמות "הנני" הפועל במרכז מדי יום שני . משה הסביר על סוגים שונים של צמחי התבלין והמרפא וצורות השימוש בהם -כמובן שכל הצמחים עליהם הוא דיבר צומחים אצלנו בגינה. התושבים היו מרותקים ,שאלו שאלות רבות ואף שיתפו בשמות האתיופים של הצמחים ובצורת השימוש שהם מכירים עבור אותם הצמחים בדיוק.

בסיכומו של דבר היתה מסיבה נפלאה עם עשרות תושבים וילדים מהשכונה שהביאה לידי ביטוי את כל הטוב והיופי שיש בגינה שלנו ואת שיתופי הפעולה הרבים בין פרויקטים וארגונים שונים הפועלים על בסיס הפלטפורמה של הגינה.

כעת רק נותר לאחל לגינה שמלאה לה שנה עוד הרבה שנים ארוכות וטובת ושרק תגדל ותצמח עוד עוד .

רוצים לראות את כל התמונות?

היכנסו לעמוד הפייסבוק של מרכז ויניפג


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

%d בלוגרים אהבו את זה: